(כתב: אדר)
כשביקרנו בישראל בפסח, כחצי שנה אחרי שעברנו, הייתי צריך לנסוע באוטובוס מחולון להרצליה. ידעתי שברב-קו שלי היו קיימים חוזי נסיעה תקפים אך כשעליתי לאוטובוס הנהג בישר לי שהרב-קו אינו בתוקף. מה זאת אומרת? החוזים בתוקף, אמרתי לו. החוזים אולי בתוקף, הוא השיב, אבל הרב-קו עצמו לא. אני אעלה אותך אבל אתה חייב לעבור בארלוזורוב כדי לתקף מחדש את הכרטיס. אז הארכתי את הדרך הארוכה ממילא להרצליה בכחצי שעה רק בשביל שנציג של רב-קו יניח לשנייה (שנייה!) את הכרטיס שלי על המכונה, היא תצפצף ואני אלך משם. מאז ועד היום, וכנראה גם בשארית חיי, תהיתי ואתהה מדוע לחתיכת הפלסטיק הזו צריך להיות תוקף?
בדיוק היום לפני שנה נחתנו בלונדון. לאורך השנה הזו הכרנו חברים חדשים, חידשנו קשרים עם חברים מהעבר, שמחנו, צחקנו, עצבנו, אכלנו מלאאאא!!!!! (אבל לא רואים), למדנו לנהוג בצד השני של הכביש, התרגלנו למזג האוויר ההפכפך והפחות אפור וגשום ממה שחשבנו, למדנו שיוצאים לבלות גם כשחמש מעלות בחוץ וגשום והתמסרנו להיגיון ולשלווה. אנחנו לא יודעים אם החוויה החיובית שלנו נובעת מכך שאנחנו גרים במרכז של המרכז או שאנחנו לא מספיק ותיקים כדי להיחשף לצדדים פחות יפים של העיר והתרבות. אולי בסיום השנה השנייה נראה דברים אחרת.
בשבוע הראשון בלונדון השתמשנו בכרטיסי אויסטר (ה"רב-קו" הלונדוני) ששמרנו מהחופשה שלנו שנתיים קודם. לא הם ולא הכסף שנותר בהם פגו תוקף. אבל מאז השבוע הראשון הם שמורים בקופסה בארון כי כרטיס הדביט משמש גם ככרטיס לתחבורה הציבורית. אנחנו משלמים מדי חודש כ-£200 על תחבורה ציבורית, סכום לא מבוטל שיכול היה להיות כפול או משולש אם לא הייתי עובד מהבית ואם היינו גרים מחוץ לאזור 2. התחבורה הציבורית יקרה בלונדון אבל מתפקדת לעילא ולעילא ושווה כל פני. יש קווי אוטובוס ורכבות שפועלים 24/7 גם אם זה אומר שחלק מהם נוסעים ריקים. זה כנראה פחות רווחי ואולי זה מייקר את עלות הנסיעה, אבל התחבורה הציבורית מניעה את החברה והכלכלה. גם בסוף השבוע כשלא עובדים. למעשה יש תחבורה ציבורית כל השנה למעט יום אחד – כריסטמס. על שביתות נהגים מודיעים לפחות שבוע מראש ולרוב הן מתבטלות תוך כמה ימים. אחת לשבוע אנחנו מקבלים במייל את המידעון של רשות התחבורה של לונדון, ה-TfL. המידעון הזה מכיל עדכונים מנומקים לגבי שינויים בקווי הרכבת והאוטובוסים, חסימות כבישים וכל דבר אחר שקורה בסופ"ש ובשבוע הקרוב.
בלונדון מותר להעלות כלבים לאוטובוסים ולרכבות ואין צורך לחסום את פיהם. מותר גם לשחרר את הכלבים בפארקים למעט במקומות בהם מוצב שלט שמורה בבירור לא לעשות זאת אבל בדרך כלל אין שלט כזה. זו תפיסה מהפכנית מבחינתנו הישראלים כי היא הפוכה לגמרי מזו שאנחנו רגילים אליה. האנגלים מניחים שרוב בעלי הכלבים אחראיים ורוב הכלבים מחונכים, לכן אין סיבה להורות לכולם להסתובב עם כלבים קשורים בכל מקום. בעלים של כלב בעייתי יסתובבו איתו קשור או לא יעלו אותו לתחבורה הציבורית, או יעלו אותו עם מחסום. אבל מה אם יקרה משהו??? אז יקרה. לפעמים קורים דברים אבל לרוב לא, לכן אין צורך להחמיר מעבר לגבולות הסביר.
בשונה מתל אביב, רוב המסעדות ובתי הקפה לא מאפשרים כניסת כלבים אבל הפאבים ידידותיים לכלבים (ובפאבים יש פיש אנד צ'יפס אז מי צריך יותר מזה??). לא מעט פעמים יצא לנו לשבת במסעדות עמוסות בהן כל המלצרים היו עסוקים. שוב נחשפנו לתופעה מוזרה: המאחרת הגיעה מרצונה לשולחן שלנו ורשמה את ההזמנה, רחמנא לצלן! (בשונה מבישראל). רוב המסעדות מוסיפות טיפ ע"ס 12.5% לחשבון כך שהסועד משלם על הכל עם הכרטיס ולא צריך להתעסק עם כסף קטן.
בכלל, מאז שעברנו אנחנו משלמים רק עם הכרטיס. מלבד רכישות של קרמבו ופאדג' בשווקי הכריסטמס לא נגענו בכסף מזומן בשנה האחרונה ואין לנו מושג איך מבדילים בין כל המטבעות הבריטיים. יש מלא כאלה כי הם בריטיים וחייבים להחזיר עודף ב-מ-ד-ו-י-ק. מכיוון שניתן לשלם על הכל בכרטיס אנשים בלונדון מפסיקים להסתובב עם כסף מזומן וזו בעיה שפוגעת בפרנסתם של כל הציירים והמוזיקאים בכיכרות ובפינות הרחוב. קוראים להם פה אמנים ומכיוון שכך – העירייה התחילה פיילוט וחילקה להם מכשירי סליקה כדי שעוברים ושווים יוכלו לשלם להם ב-Tap, כי זו הפרנסה שלהם.
על רכישות עד £30 משלמים ב-Tap, בלי סליקה ובלי קוד סודי. התשלום מתבצע עם כרטיס הדביט ויורד באופן מיידי מהעו"ש. הבנקים לא גובים עמלות על רכישה באמצעות הכרטיס הזה כי הוא עוזר להילחם בכסף שחור. לקח לנו בערך חודשיים להתרגל למציאות בה הכסף יורד באופן מיידי מהחשבון וזה נהדר כי אנחנו לא חיים על כסף שאין לנו. רק החודש, לאחר שכבר התרגלנו לחיות בלעדיו, הבנק הודיע לנו שההתנהלות הכלכלית שלנו מזכה אותנו בכרטיס אשראי. מדובר באמצעי תשלום מסוכן שעלול להוביל לחובות גדולים ולריביות לכן אדם צריך להוכיח שהוא מסוגל להתנהל נכון כלכלית לפני שמפקידים בידיו כרטיס כזה.
התנהלות נכונה היא לחיות במסגרת התקציב ולמקסם את התמורה עבור הכסף שאתה משקיע. לפני חודשיים קיבלנו מייל מחברת האנרגיה שמסביר לנו שהתעריפים שלהם יקרים יחסית למתחרות באזור המגורים שלנו, בעקבותיו נכנסו לאתר השוואת מחירי חשמל וגז והחלפנו ספקית. שוק האנרגיה מופרט פה. יש עשרות ספקיות אנרגיה שמתמקחות ורוכשות מכסות חשמל וגז מיצרנים שונים. לנו נותר להיכנס לאתר השוואת מחירים ולהחליף ספק בקליק. הוצאות החשמל החודשיות לשנה הקרובה הצטמקו ב-40% מ-£57 בחודש ל-£35. חשבון האנרגיה נשלח אלינו בהתאם לקריאות מונים שאנחנו מעדכנים באתר של חברות האנרגיה. זה הגיוני כי במדינה של 68 מיליון אזרחים לא משתלם לחברות האנרגיה להעסיק כל כך הרבה פקחים ובודקים שייקרו מאוד את עלות החשמל והגז. במקום שיגיע בודק פעם בחודש או חודשיים הוא מגיע פעם או פעמיים בשנה וחברת האנרגיה מזכה או גובה את ההפרשים. היו פעמיים שהחברה טעתה בחישוב הצריכה שלנו אז פנינו לתמיכה בצ'אט באינטרנט, שלחנו להם צילום של המונה ולאחר שלושה ימים הכסף חזר לחשבון. לא צעקנו, לא איימנו ולא היינו צריכים את המנהל. הם סומכים עליך ואתה סומך עליהם. הם לא מתייחסים אליך כרמאי ואתה לא מתייחס אליהם כגנבים.
כל עסק שמכבד את עצמו מציב את רף השירות הגבוה ביותר שהוא מסוגל לתת. זה מתחיל באתרי האינטרנט שמציגים מידע ברור ומהימן ומאפשרים רכישה אונליין. זה ממשיך במוקדנים שלעולם לא יתווכחו איתך או יגידו לך שאתה טועה או יגידו שהמחיר השתנה והוא כבר לא מה שמופיע באתר, או ישקרו לך או ידברו אליך בזלזול או ינסו למכור לך משהו למרות שאמרת שאתה לא מעוניין. וזה יסתיים במשלוח עד הבית עם שליח שלא יעז להתמרמר לך בפרצוף על כך שהיה צריך לטפס שלושה קומות ברגל.
המשלוחים פה הם דבר נפלא, באמת. גם אם מדובר בחבילות שנשלחו באמצעות ה-Royal Mail (ה"דואר ישראל" של הממלכה). גם כאן הדואר עושה מלא דברים אחרים מלבד להיות דואר: כרטיסי ברכה, כרטיסי סים, בנק הדואר, ביטוחים, ימי הולדת, בר מצוות… אבל זה ממש לא מעניין כי כמעט ואין צורך להגיע לסניף. הדואר המלכותי הבין כנראה שפחות משתלם לשלם על נדל"ן ולהביא את התושבים לסניף, לכן הדוורים מחלקים את החבילות לבתים גם אם מדובר בחבילות גדולות. ואם במקרה רכשת מוצר מחו"ל שמחייב מכס – הדואר משאיר לך הודעה בתיבה, אתה משלם את המכס דרך האתר ויומיים אחר כך החבילה אצלך בדלת. בגלל מדיניות המשלוחים הנפלאה עברנו לרכוש הרבה מוצרים דרך האינטרנט, כולל בגדים, כי החברות ממש בסדר עם החזרות. אין פה החלפות עם קבלות זיכוי שדוהות ואיתן דוהה הכסף אלא רק זיכויים ישירים לחשבון הבנק.
ואם קרתה טעות – וטעויות קורות – מיד תקבל התנצלות. גם אם לא קרתה טעות הם ימצאו על מה להתנצל כי זה בתרבות שלהם – להתנצל ולהצטער. חבר ישראלי שגר פה תיאר את זה יפה: בתרבות הבריטית אם את לא מתנצל אתה מבזה את עצמך, אתה לא The bigger wo/man. בישראל הרבה אנשים תופסים התנצלות כחולשה. וזה בכלל לא משנה אם הבריטיים מתכוונים ל-sorry שהם אומרים על כל דבר או לא כי עצם האמירה מעידה על כך שמישהו קלט שהוא עשה משהו שפוגע באחר. אז למדנו להיות מודעים יותר לעצמנו במרחב הציבורי ואמרנו sorry לא מעט פעמים, לפעמים גם בשם חברים שבאו לבקר ועשו דברים לא מקובלים בהיסח הדעת.
כל המצבים האלה שתיארתי יוצרים עולם אחר, נוח ושלו: אנשים מודעים לעצמם ולסובבים אותם, מכבדים את עצמם ומתחשבים בזולת, מתנצלים גם אם האשמה אינה בהם, יוצאים מנקודת הנחה שמי עומד מולם הוא בסדר בדיוק כמוהם ומכבדים את החוקים כי הם מבינים שהחוקים יוצרים סדר לאורך זמן (גם אם החוקים לרעתם בטווח הקצר או במקרה ספציפי). המערכת כאן משרתת את האזרחים והחברות משרתות את הלקוחות. זה מאפשר לאנשים לחיות ולחוות את החיים ולא רק להעביר או לשרוד את היום. אם היינו יכולים לייבא לכאן את המשפחות, החברים והמסעדות מישראל – לונדון יכולה הייתה להיות המקום המושלם. את מזג האוויר נשאיר שם.
שלשום עלינו על האוטובוס ובמקרה נעמדנו ליד שני זוגות ישראלים (שמענו אותם מדברים עברית). הם שאלו אותנו באנגלית באיזו תחנה צריך לרדת בשביל שוק פורטובלו ועניתי להם בעברית. הם הופתעו ושאלו אם אנחנו מטיילים כאן או גרים פה וכשענינו שאנחנו גרים כאן התחיל מבול השאלות: כמה עולה פה לשכור דירה? וואו, הרבה כסף, מה אתם עובדים בהייטק? ואיפה הנשים שלכם? אה אתם נשואים? בשעה טובה. איך אתם מרגישים פה עם כל המוסלמים? יש לכם בית כנסת בסביבה? מחר שמחת תורה. מבול של שאלות שתפס אותנו לא מוכנים. שנה שלמה שאנשים זרים לא תחקרו אותנו. היינו כל כך מופתעים שלא הספקנו לחשוב ולהגיד להם שביום ראשון שוק פורטובלו סגור…
.
שני גברים וכלב 
*מקנא*
זהו.
אהבתיאהבתי
תמיד אמרתי שאסור היה לגרש את הבריטים עכשיו אני בטוחה בכך
אהבתיאהבתי