מכיוון שלא יצאנו לחופשה מאז שעברנו (ביקור בישראל מוגדר כ"עבודה קשה") החלטנו לנצל לראשונה את רישיון הנהיגה הטרי שלי. שכרנו רכב, העמסנו את ניוטון במושב האחורי, מזוודה עם כל טוב בתא המטען ויצאנו דרום מערבה לכיוון מחוז דבון.
לאחר שעה וחצי של נסיעה, העצירה הראשונה הייתה במעגל האבנים Stonehenge. זה לא מקום שהיינו ממליצים לנסוע אליו במיוחד אלא רק "על הדרך" וגם במקרה כזה אפשר בכיף לוותר. משם המשכנו לפאב-אכסנייה מקסים בכפר קטן בשם Fonthill Gifford בו אכלנו לצהריים חזה יונה ועוד כמה מטעמים נהדרים. עשינו סיבוב קצר בכפר העתיק והיפה והמשכנו בנסיעה דרום מערבה. כשירדנו מהכביש המהיר לכיוון הכפר בו נלון כבר היה חושך וככל שהתקרבו לכפר הדרך הפכה צרה. חלק משמעותי מהנסיעה העברנו בחושך מוחלט בכביש דו סטרי ברחוב של רכב וחצי וגדרות חיות גבוהות שלא מאפשרות מרחב תמרון רב. הפיתולים הרבים ותנאי הדרך חייבו אותנו לנהוג לאט ולבסוף הגענו בשלום למלון.
למחרת התעוררנו לנוף הנפלא של הכפר Lynmouth (לינמות'). האוקיינוס האטלנטי נפרס מעל לגגות בתי הכפר, מימינו שלוחה ירוקה ולמרגלותיה נחל. לקחנו את ניוטון לסיבוב לאורך הנחל ואז חזרנו ועלינו בכרמלית המקומית לכפר Lynton שנמצא בראש ההר. מדובר בשני קרונות שנוסעים לאורך השיפוע החד של ההר ומקשרים בין שני הכפרים שהפרש הגובה ביניהם הוא קילומטר וחצי. קרון אחד חונה למטה ב-Lynmouth וקרון נוסף חונה למעלה ב-Lynton. בזמן שנוסעים תופסים את מקומם בקרונות, ממלאים מים בתא מיוחד בקרון העליון. כשהקרונות מוכנים לתזוזה הנהג משחרר את הבלם וכובד המים דוחף את הקרון העליון מטה ובמקביל מושך את הקרון התחתון מעלה (הם מחוברים בכבל). הכרמלית הזו מחזיקה בשני תארים: התלולה בעולם והיחידה שפועלת בכוח המים. הנוף הנשקף מהקרונות עוצר נשימה והעובדה שאמצעי התחבורה הזה פועל מאז שנת 1888 מוסיפה לחוויה.
כשהגענו ללינטון יצאנו למסלול הליכה ב"עמק הסלעים" שהוא שם קצת מפוצץ. "עמק עם סלעים" הוא שם פרופורציונלי יותר אבל מסלול ההליכה היה בכל זאת יפהפה. בעמק מתגוררת קבוצה של עזי בר שמורגלות לקהל המטיילים וכלביהם ומלחכות עשב ועלים בכיף שלהן במרחק נגיעה. במסלול פגשנו בחור אנגלי לא מבוגר במיוחד שגר בחווה לא רחוקה (חצי שעת נסיעה) מסתובב עם הרועה הגרמנית שלו. היא מאוד עצובה בזמן האחרון, הוא סיפר לנו, כי הן היו שתיים אבל אחת מהן נפטרה לא מזמן. רוצה לומר, אני מאוד עצוב כי אחת מהכלבות שלי נפטרה וזו הדרך שלי כבריטי לשתף זרים ברגשות שלי. אמרנו לו דברי תנחומים והתעניינו קצת במה שקרה תוך כדי שאנחנו משתדלים לא להיות פולשניים מדי.
מ"עמק הסלעים" נסענו לכפר בשם Clovelly שמתאפיין ברחוב ראשי ותלול שיורד עד לנמל הקטן וקוטג'ים לבנים שבנויים לאורכו. אדמות הכפר נמצאות בבעלות שלוש משפחות מאז המאה ה-13, תקופה שבה ברונים ורוזנים היו בעלי הקרקעות וחכרו אותן לפשוטי העם.
בערב חזרנו ללינמות' וחגגנו את ליל המדורות עם תושבי הכפר והכפרים הסמוכים במצעד נרות, דוכני אוכל ומדורה ענקית. כן, גם לאנגלים יש ל"ג לעומר. איך יתכן?? ובכן, בחמישה בנובמבר 1605 קבוצה של אנגלים קתולים מרדנים תכננה לפוצץ את בית הלורדים של הפרלמנט האנגלי מכיוון שהם התנגדו למלך ג'יימס הראשון שהיה פרוטסטנטי, לא עלינו (ועליהם). אבל העלילה מסתבכת כי ג'יימס הראשון של אנגליה הוא בעצם ג'יימס החמישי של סקוטלנד. גם פרוטסטנטי וגם סקוטי? ערפו את ראשו!!! מה שקרה בסופו של דבר הוא שגיא פוקס, חבר בחוליית הטרור, נתפס במרתפי בית הפרלמנט בעודו שומר על חביות חומר נפץ והאסון נמנע; ולזכר החורבן שלא היה חוגגים עם מדורות. Remember remember the 5th of November? משם זה מגיע.
למחרת טיילנו ב-Watersmeet, מזלג נחלים יפהפה עם בית תה שמקנה למקום אווירה של "אליס בארץ הפלאות" וממנו המשכנו לכפר דייגים ציורי וקטן בשם Porlock. בדרך ערפל סמיך כיסה את הדרך וסיפק לנו חוויית נהיגה ייחודית ומלחיצה. מימיננו ומשמאלנו נפרסו גבעות על גבי גבעות מוריקות ומלאות בעדרי כבשים. כשהגענו לכפר שוטטנו ברגל בין מבני לבנים ישנים אך שמורים ומרהיבים. כה נעים לחיות במקום כזה וכה משעמם.
בערב אכלנו בפאב לא רחוק מהמלון. היו שם אנחנו, שלושה שיפוצניקים עם בגדי עבודה מלוכלכים ששתו בירה על הבר, שני זוגות שאכלו ארוחת ערב וקשיש עם ספר קריאה. נראה שהברמנית מכירה את כולם. היא הייתה מאוד נחמדה וקשקשה קצת גם איתנו. זה הפאב-אכסנייה של אבא שלה ובשבוע הבא הם סוגרים את האכסניה לתקופת החורף, חמישה חודשים, אבל ממשיכים להפעיל את הפאב וחלק מהעובדים ימשיכו להגיע באופן חלקי כי צריך לנקות ולתחזק, והיא תמשיך לנהל את הפאב. היא אוהבת לגור בלינמות'. ניסתה תקופה בלונדון, בזמן הלימודים, אבל העיר הגדולה לא התאימה לה והיא חזרה בשמחה הביתה. כן, משעמם פה בחורף אבל כשמגיע האביב חוזרים התיירים והמפגש איתם מרתק אותה. מימין לשולחן שלנו ניצבה אח ולצידה שלט קטן שמסביר שהאח נבנתה במאה ה-14. יש משהו מאוד עוצמתי בהבנה שאתה יושב במקום שהייתה בו התיישבות רציפה במשך יותר מ-600 שנים, משהו שקשה לנו לתפוס אותו ומעורר בנו השתאות כזוג ישראלים.
את היום האחרון פתחנו בנסיעה מתחנת הרכבת של Woody Bay. מדובר במקטע מסילה שאינו פעיל יותר באופן רשמי אבל מתוחזק על ידי קבוצה של מתנדבים שרובם פנסיונרים, כפי הנראה. איך זה היה? כמו סצנה מ"אחוזת דאונטון". קטר הקיטור מעשן ושורק בעודו סוחב על גבו שלושה קרונות עץ חומים בנוף הגבעות המרהיב. בתחנה ניתן לראות את לוח המחוונים באמצעותו שולטים על קטעי המסילה ומנתבים את הרכבת; מכונת הממתקים של נסטלה; ותיבת דואר מקורית עם ראשי התיבות VR (תדפדפו את התמונה למטה ותוכלו לראות בעצמכם). VR לא רמזו על כך שאנחנו במציאות מדומה – למרות שזה הרגיש ככה – אלא ציינו את שמה של המלכה הנוכחית דאז, ויקטוריה, והתואר שלה, רג'יינה, שמשמעותו "המלכה המולכת". לכן גם אליזבת' מכונה "אליזבת' רג'יינה". בפעם הבאה שתסתובבו בלונדון העיפו מבט על תיבות הדואר או עמודי התאורה ובדקו איזה ראשי תיבות מוטבעים עליהם: VR, ER או בכלל GR – ג'ורג' רקס (צורת הזכר של רג'יינה).
עייפים ומרוצים חזרנו ללונדון בשעת ערב ונשאר לנו מספיק זמן כדי להכניס את ניוטון למקלחת ולקרצף ממנו את כל היער שנתפס לו בפרווה במשך ארבעת ימי הטיול.
שני גברים וכלב 
כתיבת תגובה