(אייר: בן ; כתב: אדר ; תרגל יוגה בתנוחת "כלב מביט מטה": ניוטון)
בחרנו בדירה השנייה מבין שש הדירות שראינו. מכיוון שהכניסה אליה הוגדרה "מידית" קיווינו שתוך יומיים-שלושה נסגור חוזה ונעבור אליה. אבל… למדנו מהר מאוד ששוק הדירות מתנהל כאן אחרת. הביורוקרטיה חוגגת (לטוב ולרע) והמעבר לדירה חדשה כולל שלבים רבים ועבודה מסודרת מאוד. "כניסה מידית" כך מסתבר, היא לאחר שבוע לפחות וכמה אלפי פאונדים פחות בחשבון הבנק. אלה השלבים שאנחנו עברו בדרך לדירה.
שלב ראשון
אנחנו (השוכרים) צריכים לשלם דמי החזקה (Holding Deposit) שהם סוג של "דמי רצינות". התשלום מזכה אותנו בהסרה של המודעה מהאינטרנט. דמי החזקה הם בגובה שבועיים שכר דירה והתשלום שלהם הוא תנאי לפתיחה בתהליך ההתקשרות בין השוכר למשכיר. דמי ההחזקה חוזרים לשוכר מאוחר יותר, ע"י קיזוז משכר הדירה של החודש הראשון. במידה ולא סוגרים על חוזה, דמי ההחזקה נשארים אצל הסוכן.
שלב שני
משלמים תשלום ראשוני (Preliminary Charge). התשלום, בגובה £250, מגלם בתוכו את המיקוח הקצר שמתבצע על גובה שכר הדירה ואת הכנת החוזה. במידה והמו"מ מול בעד הדירה נכשל, הכסף חוזר לשוכרים.
באנגליה נהוג שבעלי הדירות מקבלים המלצות על השוכרים שפונים אליהם. ההמלצות האלה מנוהלות ע"י חברות שבונות פרופיל לשוכרים בהתחשב במצבם המשפחתי, מצבם הכלכלי וחוות דעת מבעלי דירות קודמים. החברות האלה ממליצות לבעלי הדירות האם כדאי להם להשכיר. גם זה עולה כסף לשוכרים – תשלום על המלצה (Referencing Charge) נקבע לפי מס' הדיירים מעל גיל 18 שיגורו בדירה ושמם מופיע בחוזה, במחיר של £60 לאדם. אין החזר/קיזוז של התשלום הזה. במידה ויגורו בדירה אנשים נוספים בני 18 ומעלה שאינם חתומים על החוזה, צריך לשלם עליהם Right to Rent Charge בגובה £25 לאדם (בין אם החוזה נחתם ובין אם לא).
שלב שלישי
מקבלים את החוזה, קוראים וחותמים (הכל נעשה דיגיטלית!). בכל החוזרים מצוי Break Clause שמאפשר לשוכרים או למשכיר לבטל את החוזה, בדרך כלל אחרי שישה חודשים בחוזה לשנה. בנוסף לחתימות משלמים את שני התשלומים הבאים:
פיקדון שוכר (Tenancy Deposit Scheme) שהוא המקבילה הבריטית לשטר ביטחון או ערבות. הפיקדון נקבע לפי סכום בגובה שישה שבועות של שכר דירה. את הפיקדון מעביר השוכר לסוכנות הנדל"ן, שמפקידה את הכסף בקרן ייעודית עצמאית. תפקיד הקרן הוא להגן על הכסף של השוכר, ולאשר או לדחות תביעות של בעל הדירה כנגד הדיירים. למשל, בסיום החוזה בעל דירה רוצה לתבוע את הדיירים במלוא סכום הפיקדון על הרס ספה. הוא מגיש תביעה ל-TDS והדיירים משיבים שהרס הספה נגרם כתוצאה של בלאי טבעי. הבורר ב-TDS דורש מהבעל הדירה קבלות על הספה, בודק את המחיר שלה ואת שנת הרכישה שלה; ולפי הנתונים מחליט אם לפצות את הבעל הדירה, או לא. ברוב הפעמים, כך הסבירו לנו, ה-TDS מכריע לטובת השוכרים.
תיעוד תכולת הדירה (Inventory Check) שמתבצע ע"י חברה חיצונית ומתחלק שווה בשווה בין הדיירים לבין בעל הדירה. העלות משתנה בהתאם לגודל הדירה ונעה בין כמה עשרות פאונד לדירת חדר, עד מאות פאונד לדירות עם כמה חדרים. התיעוד המדוקדק נועד להגן על השוכר והמשכיר מפני תלונות עתידיות בסיום החוזה. התיעוד מתבצע ע"י עובד או עובדת שמגיעים לדירה, כנראה אנשים עם OCD קשה, עוברים על כל חלק ופרט בה, ומתעדים. הכל. בהקלטה. ובצילום.
באופן עקרוני, השוכרים לא חייבים להיות בדירה בזמן תיעוד התכולה, אבל אנחנו נכחנו בכל זאת, בעיקר כדי ללמוד על מה שקורה שם. המחזה היה מופלא: המתעדת עברה על כל סנטימטר בדירה. הירידה שלה לפרטים הייתה בלתי נתפסת (הציטוטים הולכים ומחמירים): "בארון השמאלי של חדר השינה מודבק פוסטר בצד הפנימי של הדלת, כנראה של דיירים קודמים", "בדופן האמבטיה יש חיפוי זכוכית ובו ארבעה ברגים. הבורג התחתון השמאלי רופף מעט", "בארון המטבח יש שלוש צלחות וקערה, כנראה של דיירים קודמים", "מאחורי הכיור יש כתם קטן של צבע לבן בגודל של כ-2 מילימטרים", "במראה בסלון יש שריטה קלה בחלקה התחתון".
בנוסף לאישה המתעדת הצטרפה גם קלייר, עובדת של חברת הדיור שמלווה אותנו. יחד איתה הכנו רשימת דרישות לבעל הדירה, כמו: פינוי של רהיטים, מוצרים וכלים שהשאירו הדיירים הקודמים, והוספת נקודת חשמל למייבש הכביסה או פינוי שלו מהדירה. קלייר גם התעקשה שיתבצעו: ניקוי חיצוני של החלונות, ניקוי פנימי של קולט האדים במבטח (מי היה חושב על זה???) וחיזוק הברגים בשולחן פינת האוכל.
לאחר שמסתיים תיעוד הדירה הדיירים מקבלים את המפתחות ויכולים לעבור.
שלב אחרון
מסדירים את המעבר מול כל הגופים שצריכים לדעת שעברתם: מועצת הרובע (עבור תשלום ארנונה או Council Tax כפי שהוא קרוי כאן), חברת המים, חברת החשמל, חברת הגז, ה"בזק" המקומי, וספקיות האינטרנט.
ועוד כמה דברים מעניינים
* באנגליה אפשר להחליף ספק חשמל וספק גז בקליק דרך האינטרנט, כמו שבארץ אפשר לעבור בין חברות הסלולר/האינטרנט. לעומת זאת,
* החיבור לאינטרנט לוקח פה בין שבועיים לחודש מרגע שיצרתם קשר עם הספק (שמטפל גם בתשתית). מהירות הגלישה בלונדון לא משהו. בהרבה מקומות היא נעה סביב 7-13 מגה-ביט לשנייה. אנחנו גילינו שבאזור שלנו רק Virgin מאפשרת גלישה במהירות גבוהה.
* בהיעדר חדרי אשפה ברבים מהבניינים, מוציאים את שקיות הזבל לרחוב. חשוב לבדוק באתר מועצת הרובע מתי ימי פינוי הפסולת ברחוב שלכם, ובאיזה שעות בדיוק מותר להוציא את הזבל. בדירה שלנו, למשל, מפנים זבל בימים שני וחמישי בלבד (אבל יש לנו חדר אשפה, למזלנו).
.
שני גברים וכלב 
אהלן.
אני וזוגתי מתכננים לעבור ללונדון בקרוב עם הכלב שלנו.
אנחנו באים מברצלונה אז כל עניין המעבר שונה אבל רציתי לשאול ולבקש טיפים על מציאת דירה בלונדון עם כלב?
האם יש לכם אתרים מומלצים? (או סוכנויות)
האם יש משהו ספציפי שמומלץ לעשות? (בדיוק סיימתי לכתוב רזומה של הכלב שלנו)
ושאלה אחרונה, עד כמה גדול ההכרח להיות בלונדון בעת חיפוש הדירה הראשוני?
ֿ
אלפי תודות!
אהבתיאהבתי
הי איתי,
מצטער על התגובה המאוחרת – אני פספסתי את ההתראה על התגובה שלך. מקווה שעדיין רלוונטי. בהרבה מאוד דירות ובניינים בלונדון אסור להכניס כלבים לכן מעבר עם כלב מצמצם לא מעט את אופציות המגורים. זה לא אומר שאי אפשר למצוא, זה רק אומר שזה עשוי לקחת יותר זמן ואולי ידרוש מכם להתפשר על מאפיינים אחרים של הדירה, כמו למשל מיקום, גודל וכדומה. יש את האתר http://www.letswithpets.org.uk שמספר מידע בנושא ויש בו קישורים למנועי חיפוש דירות שיש בהם אפשרות לסינון לפי קבלת בעלי חיים. לפעמים deposit גבוהה יותר על הדירה יכול לשכנע בעל בית להשכיר לכם את הדירה שלו. אני חושב שהכרחי שתהיו בלונדון בזמן חיפוש הדירה כי לפעמים התמונות עולות על המציאות ולפעמים להפך. חוצמזה, אני חושב שבמפגש פנים אל פנים תוכלו אתם להתרשם מבעל הדירה או מסוכן הנדל"ן שיציג לכם את הדירה, והם יוכלו להתרשם מכם. אנחנו עברנו מטעם העבודה והיה נציג של סוכנות הנדל"ן Hamptons שהראה לנו דירות בהתאם לשאלון העדפות שמילאנו (אזורים מועדפים, כן/לא מרוהטת, כן/לא בע"ח, שטיחים/פרקט וכאלה). בעל הדירה של אחת הדירות שהוא הראה לנו איפשר כלב אבל חברת האחזקה של הבניין לא איפשרה, אז צריך לקחת את זה בחשבון ולוודא שגם בעל הדירה מאפשר כלב וגם חברת האחזרה של הבניין מאפשרת. עוד דבר שאני מציע לבדוק זה נגישות לפארקים ולגינות שהם ציבוריים. האזורים נוטינג היל וקנזינגטון, לדוגמה, כוללים הרבה מאוד גינות אבל הן גינות פרטיות כך שלא כל אחד יכול להיכנס, וגם אם יש לך אישור להיכנס – הכניסה לכלבים אסורה בד"כ. באופן כללי לונדון ואנגליה ידידותיות לכלבים בהיבטים של תחבורה ציבורית (מותר להעלות אותם לאוטובוסים ולרכבות עם רצועה, אין צורך בכלוב או במחסום פה) ורוב הגינות והפארקים מאפשרות הסתובבות עם כלבים ללא רצועה למעט במקומות בהם מצוין באופן מפורש שצריך לקשור אותם.
מקווה שעזרתי בזמן 🙂
אהבתיאהבתי