הפעם נסענו לחופשה ב-Peak District שבתרגום חופשי לעברית הוא "מחוז הפסגות". בריטניה היא אי די שטוח בחציו הדרומי וה-Peak District הוא סוג של "הגליל הדרומי" של האי, עם פסגות בערך באותו הגובה.
החופשה הזו הייתה נחוצה מאוד לאחר חודשיים וחצי של סגר ועוד חודשיים של חזרה הדרגתית ביותר לשגרה חדשה, מנומנמת ומסויגת. הפעם הזמנו Citroën C3 Aircross ידנית וקיבלנו במקומה Mini Cooper אוטומטית שהתגלתה כשדרוג מוצלח ביותר עם כל ה"זינוק בעלייה" שיכולים היו להביך אותי מאוד בטיול הזה.
את הטיול פתחנו בביקור בביתה החדש של מדריכת היוגה שלנו. היא רכשה את הבונגלו במרינה לא רחוקה מקיימברידג' לפני קצת פחות משנה וממש לאחרונה סיימה את השיפוצים. "בונגלו" הוא בית פרטי בעל קומה אחת בלבד. הבונגלו שהיא רכשה צף על מי המרינה ומקירות הזכוכית שבסלון ובמטבח נשקף נוף יפהפה של עצים, בתי-סירה, אווזים וברווזים, והרבה מאוד מים. אכלנו איתה צהריים בפאב של המרינה וכמו תמיד היא הצליחה לנווט אותנו בשיחה שהתחילה ביוגה ובעתידה המקצועי, דרך השפעות הטכנולוגיה על ה-wellbeing, הפיצוץ בלבנון והמצב במזרח התיכון, הוירוס ופריסת רשת דור 5 ע"י Huawei – שניהם בחסות הממשלה הסינית ולא במקרה לדעתה – והשפעת הירח על הכליות ועל מצב הרוח בכלל.
ב-Peak District שכרנו חדר ב-Bed & Breakfast מקסים ששימש בעבר המאוד רחוק שלו כחווה. בני הזוג כריס וקרוליין שמתגוררים בקומה התחתונה מתפעלים את המקום בעצמם: מנקים חדרים, מכינים את ארוחת הבוקר, מטפחים את החצר שחלקה הוא למעשה החורשה שגדלה באופן טבעי על ההר, ודואגים לכל פרט קטן שינעים את השהות של האורחים שבעשרת החדרים!
ה-B&B נמצא במרחק עשר דקות נסיעה מהעיירה Bakewell בה יצרו לראשונה את הקינוח הבריטי המפורסם "בייקוול פודינג" אבל לא את הקינוח הבריטי המפורסם "בייקוול טארט". השני נוצר כווריאציה של הראש במקום אחר בממלכה. כפי שניתן להבין, הקינוח קרוי על שם העיירה ולא להפך, וכדי לעורר סופית את חובבי המאפים מחלומם הרטוב רק אציין שהבייקוול פודינג הוא נקודת העניין היחידה בכפר ששמו Bake Well ומשמעות השם היא בכלל "הנביעה [או המעיין] של בדקה" (בדקה היה איש כלשהו). העניין הקולינרי בכפר הזה מתחיל ונגמר בפודינג.
ניסינו את שני הקינוחים, גרגרנים שכמונו, והנה גזר הדין: לבייקוול טארט יש טעם של מרציפן וריבה והוא מתוק ברמות שאין לתאר. בייקוול פודינג, לעומתו, מתוק פחות אך עדיין בגדר הלא סביר, וטעמו כשל… wait for it… בקלאווה!!!!! אנחנו ללא ספק TeamBakewellPudding#
דרך אגב, המשמעות של המילה "פודינג" באנגלית אנגלית היא פשוט "קינוח" לכן בהרבה מקומות תראו בתפריט את הכותרת "פודינג" ומתחתיה שלל קינוחים שווים הרבה יותר כמו סופלה, גלידות ועוגות.
הטיול הזה הזכיר לנו שהבריטים אמנם מתקדמים מבחינה טכנולוגית בתחומים רבים אבל בחלק מהדברים הם מפגרים מאוחר, למשל: בחניות ובדלק. כדי להחנות במקומות שהם לא בעיר גדולה ומרכזית צריך להשתמש במדחנים שרובם מחייבים לשלשל מטבעות. יש כמה אפליקציות בסגנון "פנגו" אבל רוב המועצות המקומיות והאתרים מעדיפים מדחנים, אולי כי אנשים תמיד משלמים מעבר לזמן שהם חונים בפועל. העיסוק במטבעות גורם לבן ולי אי נעימות כי מאז שעברנו ללונדון לפני כמעט שלוש שנים (וואו איך שהזמן טס!) אנחנו עדיין לא יודעים להבדיל בין המטבעות השונים. למה? כי הפעם האחרונה בה שילמנו באמצעות כסף מזומן הייתה בכריסמס האחרון כשקנינו קרפ צרפתי עם אצבעות קינדר (במקום נוטלה – שווה בטירוף, טעים יותר ופחות מתוק). ומתי הייתה הפעם שלפניה? בכריסמס שלפניו. ולפניה? אתם יכולים לנחש… בכל אופן, השימוש במדחנים מתיש ומרגיז כי הם איטיים, בולעים את כסף וגם ממש לא היגייניים בעידן קורונה. אולי בגלל זה כשצעדתי בנחישות לכיוון מדחן באחד החניונים עצר לידי בחור ונתן לי את הפתק שלו "סליחה, אתה הולך לשלם?" הוא שאל וכשעניתי בחיוב הוא הושיט לי את הפתק שלו שנותרו בו עוד 40 דקות ונסע. ומה קורה בתחנות הדלק? מגיעים לתחנה, מתדלקים בלי לספק שום פרטים ובסוף התדלוק ניגשים למוכר/ת שבחנות הנוחות ומבקשים לשלם. בקטע כזה של אמינות (לא באמת, הכל מצולם).
המון סגול היה בטיול הזה ולא בגלל פריחת הלבנדר. הפרח שללא ספק שלט בנוף הוא ה-Heather הסגול הבוהק. הרים על גבעות על מישורים טובעים בגוון שרק טינקי-ווינקי יכול לו והמראה פשוט מרהיב. חבל שעזות הצבע לא נתפסת בצילום. עוד צמח שמשפריץ סגול לכל עבר הוא הסחלב הסגול שאמנם נפוץ פחות אבל נתקלנו בו, זקוף קומה, לא פעם ולא פעמיים ולא בתוך עציץ, לשם שינוי.
נחזור ל-B&B. למרות העבודה הסיזיפית של כריס וקרוליין (הם בסביבות גיל 50) לא נהוג להשאיר טיפ בבתי הארחה שאינם מלונות, או כך לפחות כתבו כמה תיירים ב-TripAdvisor. כדי לוודא שאנחנו לא מפרים etiquette ויוצאים גסי רוח, שלחתי הודעה לקולגה הבריטי שלי ושאלתי אותו מה מקובל. "לא משאירים טיפ ב-B&B כי הם בסך הכל עושים את העבודה שלהם ובדיוק בשביל השירות הזה אתה משלם" הוא הסביר בטון הענייני שמאפיין אותו, "אם אתם ממש רוצים להוקיר להם תודה, תקנו בקבוק יין בכמה פאונדים ותשאירו בחדר".
הנהיגה בכבישי אנגליה שוב הוכיחה את עצמה כפעילות מרגיעה. נראה שאין לרשויות בבריטניה את העצבים, הרצון או המשאבים לתמרר בהתאם לתנאי הדרך כי גם בכביש בין עירוני דו-סטרי עם הפרדה וגם בכביש דו-סטרי פתלתל ברוחב מכונית ועוד אדר המהירות המותרת היא 96 קמ"ש. מה עושים? כמו כולם, נוסעים לאט בכביש העקלקל כי אין שדה ראייה; ולא צופרים, עוקפים או מהבהבים עם האורות, כי עדיף להפסיד שלושים רגעים מהחיים מאשר את החיים ברגע.
בטיול הזה חסכנו £60 על אוכל בזכות מבצע Eat Out to Help Out של שר האוצר בו הממשלה ממנת עד £10 לסועד במסעדות ובפאבים בימים שני, שלישי ורביעי כדי לעודד את הציבור לצאת ולצרוך, ולהציל את ענף ההסעדה מקריסה מוחלטת.
ולסיום, הסצנה הבלתי נשכחת של הטיול: באחת העיירות בהן ביקרנו נתקלנו בחבורת נערים ונערות שרבה עם איש זקן. אנחנו לא יודעים איך המריבה התחילה אבל הזקן התחקה אחר הנערים והמשיך לנזוף ולצעוק עליהם. לצעירים נמאס אז הם צעקו לו piss off שבתרגום לעברית זה "לך ת**יין". הוא בתגובה צעק לעברם את המשפט הכי בריטי שאפשר לצעוק בסיטואציה הזו: Piss off?? You should be accused of using bad language!
שני גברים וכלב 
כתיבת תגובה