Ceilidh

לפני שלושה שבועות קיבלתי הודעה מלילי, חברה מהעבודה של בן. היא הציעה לנו להצטרף אליה לאירוע Ceilidh. עם השנים למדנו לא לסרב להזמנות של לילי, שהיא למעשה הבריטית היחידה מבין כל החברים שרכשנו כאן בשנתיים וקצת האחרונות, ודרכה יוצא לנו להכיר את התרבות הבריטית באמת. "האירוע מתקיים בכנסייה שההורים שלי הולכים אליה אבל זה לא אירוע דתי אלא כמו המסיבה שעשיתי בשנה שעברה" היא הסבירה. זו הייתה אחלה מסיבה.

למחרת דיברתי עם טים, הבוס שלי, ושאלתי אותו מה זה בדיוק "קייליד". "אתה בטח מתכוון ל'קיילי'" הוא אמר לי "לכו לזה, אתם תהנו מאוד. יש הרבה ריקודים סקוטיים מסורתיים אז תלבשו משהו קל אחרת מהר מאוד תתחילו להזיע. אתם תזיעו בכל מקרה, אבל כולם מזיעים. אותי זה מעייף אבל שרה מאוד נהנית."

בערב שריינו לעצמנו מקום.

שלושה שבועות חלפו ובשישי בערב נסענו לקיילי. הכנסייה הייתה מוארת ומוזיקה וצהלות של ילדים ומבוגרים נשמעו מבעד לדלת. נכנסנו פנימה ושתי נשים חביבות קיבלו את פנינו ונתנו לנו ואוצ'רים לאוכל. מאחוריהן, כמאה אנשים היו בעיצומו של ריקוד לצלילי מוזיקה סקוטית. הספסלים שביום רגיל ממלאים את חלל הכנסייה הוסטו הערב לצדדים ואנשים רבים אחרים ישבו עליהם. חלקם נחו מהריקודים, אחרים אכלו ארוחה סקוטית מסורתית. איתרנו את לילי וכמה חברים מהעבודה של בן בין ההמון ולפני שהספקנו להבין מה קורה לילי סידרה אותנו בשני טורים כדי לתרגל את צעדי הריקוד לשיר הבא. על במה קטנה עמד בחור סקוטי ושני נגנים. הבחור, לבוש בתלבושת סקוטית מסורתית (כזו שאפשר להזמין באינטרנט לפורים), אחז במיקרופון והסביר את התנועות. לאחר ההסבר היו שתיים-שלוש חזרות זריזות ויצאנו לדרך. כמה דקות אחר כך השיר הסתיים והותיר אותנו שמחים ומזיעים.

בסיום הריקוד הראשון הלכנו לאכול. תמורת הוואוצ'רים שקיבלנו בכניסה קיבלנו צלחת ובה שעועית מתוקה מקופסת שימורים, שליכטה של פירה לא מתובל ושתי נקניקיות צמחוניות עייפות. בגירסה הלא-צמחונית, הלא היא הגרסה הסקוטית המסורתית, את מקומן של הנקניקיות תפסה מנת האגיס (Haggis). מדובר בקציצה גדולה עשויה מחלקים פנימיים של כבש שנטחנים יחד עם בצל, שיבולת שועל, שומן, תבלינים וציר בשר. על שתי המנות טפטפו מעט ויסקי, המשקה הלאומי. חשוב לי לציין שוויסקי לא הולך יחד עם נקניקיות צמחוניות.

כשסיימנו לאכול חזרנו לרחבת הריקודים ולמעשה לא ירדנו ממנה במשך קצת יותר משעתיים. אז מה כולל ערב ריקודי-עם סקוטיים? ריקודים בטורים או במעגלים, תמיד עם בן או בת זוג. בחלק מהריקודים יש החלפות של בני/בנות הזוג. כמעט בכולם אחת התנועות היא גשר שמלווה לרוב בדהירה בזוג לאורך הטורים (יכול להיות שזה המקור לריקוד של "יש לנו תיש"?). תנועה נפוצה נוספת היא יצירת רכבת אנושית, וגם דילוגים בסיבוב בזרועות משולבות מתבצעים לא פעם. כל תנועה בפני עצמה פשוטה יחסית; אבל רצף של שש או שמונה תנועות, מוזיקה בקצב מהיר מאוד ולמידה של התנועות רגע לפני שפוצחים בריקוד עצמו – כל אלה גורמים לאירוע הזה להיות בלגן אחד גדול. זה בסדר, כי קיילי הוא ממלכת אי הוודאות והטירוף שנוצר ברחבה הוא סוד הקסם שלו. הכל קורה כל כך מהר שאין לך אפילו זמן לחוש מבוכה מכך שהתבלבלת בתנועות. זה אירוע חברתי נהדר כי יוצא לאנשים לרקוד (ולצחוק על עצמם תוך כדי הריקוד) עם הרבה מאוד אנשים אחרים.

אחד הדברים הנחמדים שעשו באותו ערב היה מכירה פומבית שקטה של חפצים או שירותים, על מנת לגייס כספים לכנסייה. אנשים תרמו דברים שונים כמו סט של צלחות או שעתיים באולפן הקלטות, ואנשים אחרים כתבו על דף את הצעת המחיר שלהם. בסיום הערב ה-Vicar (סוג של כומר?) הכריזה על הזוכים והודתה להם על תרומתם.

הקיילי נערך בסוף השבוע בו ציינו ברחבי הממלכה את Burns Night, ערב לזכרו של רוברט ברנס, החיים נחמן ביאליק של סקוטלנד (הבחור הנאה מהדיוקן שבתחילת הפוסט). הוא נולד ונפטר במחצית השנייה של המאה ה-18 ובשלושים ושבע שנותיו (תוחלת החיים הממוצעת לאנשים במאה ה-18) הוא הספיק לכתוב יותר מחמש מאות שירים ופואמות, רבים מהם פוליטיים ועוסקים בליברליזם ובסוציאליזם. לאחר מותו בני משפחתו וחבריו נהגו לערוך ארוחה חגיגית לזכרו ביום הולדתו (25 בינואר), ועם השנים המנהג גדל והפך לחג לאומי שמח בו אוכלים ארוחה סקוטית מסורתית שכוללת האגיס, רוקדים לצלילי מוזיקת פולק סקוטית ומקריאים משיריו של ברנס.

אני אשאיר אתכם עם אחד השירים המפורסמים שלו Auld Lang Syne ובעברית "לפני זמן רב", שאת המנגינה שלו בוודאי שמעתם פעם אחת לפחות.