על דיבייט וברקזיט

(עדכון אחרון: 11 באפריל 2019)

רציתי לדבר על תרבות הדיון אבל איך אפשר שלא לדבר גם על הברקזיט? אני מתנצל מראש אם יש אי-דיוקים ובמידה והם קיימים אשמח ללמוד עוד ולתקן.

יש אי-דיוקים ובמידה והם קיימים אשמח ללמוד עוד ולתקן.

דין וחשבון קודם כל

בכל יום רביעי בשעה 12 בצהריים ראשת הממשלה מתייצבת בהיכל ועונה במשך חצי שעה על שאלות שמעלים בפניה חברי הפרלמנט. הראשון לשאול הוא ראש האופוזיציה שזכאי לשש שאלות ואחריו שואלים שאר חברי וחברות הפרלמנט. ראשת הממשלה חייבת לענות על כל השאלות שמופנות כלפיה, בכל נושא שהוא, מבלי שקיבלה אותן מראש ובזמן שהאירוע מתועד ומשודר. השיח הזה מאפשר לציבור הבוחרים להכיר טוב יותר את נבחריו ובוחן את התמודדותם ותפיסת עולמם בסוגיות שונות.

הצפייה בדיבייט הזה (תתחילו מנקודת זמן 11:57 ותצפו במשך כ-4 דקות כדי לקבל את החוויה המלאה) מרתקת לא רק מכיוון שמדובר בנושא חם וחשוב כמו הברקזיט אלא גם בגלל תרבות הדיון. מחמש דקות של צפייה ניתן ללמוד המון על ראשת הממשלה ומנהיג האופוזיציה, כמו גם על ג'ון ברקו, ה-Speaker שמנהל את ההיכל, המקבילה של יו"ר הכנסת בישראל. כללי הדיון אשר חלים על הנוכחים נועדו לשמור על כבודו וצביונו של בית המחוקקים, על תרבות הדיון ועל שמירת יחסים תקינים בין חברי הפרלמנט והם, בין היתר:

• חובה לשאול את השאלות בעמידה
• אסור למחוא כפיים או לקרוא קריאות ביניים מלבד hear, hear!
• אסור לדבר בשפה לא ניאותה או לא פרלמנטרית ובין היתר אסור להטיח האשמות כמו "שקרן!" או "צבוע!"
• מותר לפנות באופן ישיר אך ורק ליו"ר הפרלמנט בתואר Mister Speaker
• אסור לפנות לאף אדם אחר שלא בגוף שלישי, למשל "תואיל בטובה ראשת הממשלה לנמק את בחירתה…"
• לא פונים לאדם בשמו אלא בתארים שונים: ראשת הממשלה; ידידי; ידידי הנכבד; וכדומה, גם אם מדובר ביריב פוליטי או אדם שלא ממש מחבבים.

סביר להניח שאילולא הברקזיט לא הייתי נחשף לעבודת הפרלמנט אבל צפייה בערוצי YouTube שמסקרים את ההיפרדות מהאיחוד ומנגישים את הבלגן לפשוטי העם (לי) גרמה לי להתמכר.

למה ברקזיט?

לעם הבריטי – אם אפשר באמת להכליל ולכנות את האנגלים, הוולשים, הסקוטים והצפון-איריים כ"עם בריטי" – יש יחסי אהבה-שנאה עם האיחוד האירופי עוד מלפני שבריטניה הצטרפה אליו. במשך עשור היא ניסתה להצטרף אבל נשיא צרפת שארל דה גול טרפד פעמיים את הצטרפותה. לבסוף בשנת 1963 היא אכן הצטרפה רק בשביל לקיים שנתיים אחר כך את משאל העם הראשון בנוגע להיפרדות. באותו משאל 67.2% הצביעו להישאר. מאז הצטרפותה בריטניה מהווה את אחת הכלכלות החזקות של האיחוד והיא כבר השיגה בעבר שיפור בתנאים הכלכליים של חברותה באיחוד.

בשנת 1993 הוקמה בבריטניה מפלגה בשם UKIP שחרטה על דגלה להיפרד מהאיחוד ולהחזיר לבריטניה את השליטה המוחלטת בחופש התנועה של אנשים, הון, סחורות ושירותים (שנעים בחופשיות בין מדינות האיחוד). המפלגה הזו החלה לצבור כוח אלקטורלי משמעותי בשנים האחרונות במקביל לתהליכים לאומניים וכלכליים שהשפיעו על אירופה ובריטניה: משבר ההגירה, אבטלה מתגברת, רגולציה כלכלית וכדומה. למרות ש-UKIP הצליחה להכניס לפרלמנט הבריטי נציגים בודדים, היא הצליחה להכניס לפרלמנט האירופי שבעה.

ומכאן הסיפור נהיה מעניין באמת. בעקבות התחזקותה של UKIP והחשש מפני תבוסה בבחירות של 2015 דויד קמרון, ראש הממשלה, הבטיח לקיים משאל עם נוסף לגבי היפרדות מהאיחוד, במידה וייבחר שוב. המפלגה השמרנית זכתה בבחירות וקמרון המשיך לכהן כראש הממשלה. לאחר הבחירות הוא ניהל משא ומתן עם האיחוד כדי לשפר את התנאים של בריטניה (בתור הכלכלה השנייה בגודלה באיחוד, בריטניה תורמת הרבה יותר ממה שהיא מקבלת); תנאים שהיו אמורים להיכנס לתוקף במידה ותוצאות משאל העם היו בעד להישאר. בסיום המשא ומתן קמרון מימש את התחייבותו וקיים משאל עם שתוצאתו הייתה להיפרד ברוב של 51.89%.

נתוני ההצבעה במשאל העם משקפים מציאות בה אנשי הצווארון הכחול ואנשים שגרים מחוץ לערים הגדולות לא מאמינים בשותפות עם אירופה (כחול) בניגוד לאנשים המתגוררים בערים הגדולות (ירוק).

פרשנים טוענים שקמפיין ההיפרדות הוא שהוביל בסופו של דבר לתוצאה הזו. מהקמפיין הזה זכור בעיקר הסלוגן "אנחנו שולחים לאיחוד האירופי £350 מיליון בכל שבוע. בואו נממן בכסף הזה את ה-NHS". מדובר בשירותי הבריאות הציבוריים של בריטניה שהם חמדתם של האזרחים והם מוכנים להגן על ה-NHS בחירוף נפש.

ללכת בלי ולהרגיש עם

באוקטובר 2017 דויד קמרון התפטר בעקבות ההפסד במשאל העם. הוא טען שאינו יכול להוביל תהליך מדיני שהוא לא מאמין בו. את מקומו תפסה תרזה מיי שהפעילה במרץ 2017 את סעיף 50 שהופך את שעון החול וסופר שנתיים עד להיפרדות בריטניה מהאיחוד. תרזה מיי שמעוניינת ב"ברקזיט קשה" (ז"א כמה שיותר היפרדות לעומת חיבור) ניסתה במשך שנתיים להשיג לבריטניה "עסקה טובה" אבל הפרלמנט הבריטי דחה פעמיים את העסקאות שהיא העלתה להצבעה. אני לא אכנס לפרטים כי כבר עכשיו זה פוסט חופר במיוחד (צל"ש לשורדים עד כה), רק אצטט את הדברים שהטיחה מיי בפני חברי הפרלמנט לאחר ההצבעה השנייה:

"הפרלמנט הצביע על משאל עם שני ודחה אותו.
הפרלמנט הצביע על יציאה מהאיחוד ללא הסכם ודחה זאת.
הפרלמנט הצביע על העסקה שמציעה מפלגת הלייבור [האופוזיציה] ודחה אותה.
הפרלמנט הצביע על הסכם סחר עם אירופה ודחה אותו.
והפרלמנט גם הצביע ותמך בעזיבה במסגרת הסכם.
הגיע הזמן שהפרלמנט הזה יישא בהשלכות למעשים שלו."

או במילים אחרות: הפרלמנט הבריטי רוצה ללכת בלי ולהרגיש עם, ואולי בגלל הסתירה הזו הממשלה והפרלמנט לא מצליחים להגיע להסכמות.

אז מה הלאה?

אני חושב שזה הסרטון הכי מעניין שנתקלתי בו בהקשר של הברקזיט:

הוא עוסק בשקופית הזו שהוצגה למנהיגי האיחוד בדצמבר 2017. בשקופית מתוארות דרגות השותפות של האיחוד האירופי עם מדינות שאינן חברות באיחוד והמסקנה היא שאו שבריטניה תשיג הסכם בסיסי ביותר כמו זה שהאיחוד חתום מולו עם קנדה, או שהעזיבה תתבצע ללא הסכם בכלל והיחסים שיחולו על בריטניה והאיחוד יהיו יחסים רגילים של שתי מדינות שחברות באיגוד הסחר העולמי. בריטניה לא יכולה בעצם להשיג את העסקה "הכי טובה" כי עסקאות טובות מחייבות בשורה התחתונה חופש של אנשים, הון, סחורות או שירותים.

בינתיים הברקזיט לא יתרחש ב-30 במרץ כפי שסעיף 50 מחייב. לאחר שחברי הפרלמנט לא הצליחו להגיע אפילו להסכמה אחרת: לא רוצים ברקזיט ללא הסכם; לא רוצים ברקזיט עם ההסכם של תרזה מיי; לא רוצים בחירות חדשות; לא רוצים משאל עם נוסף; לא רוצים לבטל את הברקזיט ועוד, מיי ביקשה וקיבלה הארכה לברקזיט. ההארכה ניתנה עד ה-31 באוקטובר כשבריטניה יכולה לפרוש לפני, והתנאי הוא השתתפות בבחירות לפרלמנט האירופי. במידה ובריטניה לא תשתתף בבחירות, היא תצטרך לעזוב ללא הסכם ב-1 ביוני.

מקורות:

• Rules of Behaviour and Courtesies in the House, The UK Parliament
• Why are MPs benned from clapping?, BBC News
• Nine absurd rules about what you can't do in Parliament, The Independent
• A history of the rocky relationship between the UK and EU, EuroNews
• What are the Four Freedoms of the EU?, Express UK
• UK Independence Party, Wikipedia
• David Cameron, Wikipedia
• UK invocation of Article 50 of the Treaty on EU, Wikipedia
• 2015-16 UK renegotiation for EU membership, Wikipedia  
• Three reasons Brits voted for Brexit, Forbes
• The 7 most important arguments for Britain to leave the EU, Vox
• Brexit delayed to April 12th unless MPs back Theresa May's withdrawal deal, LBC London
• Slide presented by Barnier at EUCO, EU Commissions
• MPs Reject All Options in Indicative Votes, TLDR News
• No majority for any options after MPs' votes, BBC News
• What alternative plans did MPs vote on?, BBC News
• Theresa May defends 31 October delay to MPs, BBC News