(אייר: בן ; כתב: אדר ; ישן על הרצפה: ניוטון)
יום שני
נכנסנו בשעת ארוחת הצהריים לסניף שכונתי של Sainsbury's, רשת של סופרמרקטים שפזורים בכל פינה בלונדון. הסניף אליו נכנסנו כלל, מלבד המוצרים הרגילים, גם בר סלטים בהרכבה עצמית, קיר סנדוויצ'ים חמים, קיר סנדוויצ'ים קרים וכשלושים קופות. כן כן, שלושים. הסניף המה ברמה כזו שהרגשנו כמו סימבה במנוסת העדר. מאות לונדונים גדשו את הסניף (בסדר מופתי אך בטירוף), תרים אחר ארוחת צהריים. חלקם לוקחים סנדוויץ', חלקם מרכיבים סלט, חלקם מוסיפים בקבוק שתייה קטן. כולם מגיעים לתור של הקופות עם שלושה מוצרים לכל היותר. ואיזה תור יש בקופות! עשרה מטרים של תור, של אנשים שממתינים בשקט ומתקדמים לאט לאט לראשו של התור, ממנו הם ניגשים לאחת משלושים הקופות: עשר קופות מאוישות ועוד עשרים קופות בשירות עצמי. לא צועקים, לא מקטרים, לא "אני רק שאלה", לא דוחפים, אלא פשוט מתקדמים לאט לאט. ומכיוון שהתור נע קדימה כל הזמן, כמעט ולא מרגישים שעומדים בתור.
יום רביעי
נכנסנו בשעת ערב לאותו סניף שכונתי של Sainsbury's. הסניף היה ריק: כמעט ולא היו האנשים, וכמעט ולא נותר אוכל על המדפים (כי הכל נגמר בארוחת הצהריים). רצינו לקנות מרכך כביסה וכמה מצרכים בסיסיים כדי שנוכל להכין ארוחות קלות בבית ביומיים הקרובים. לקחנו סלסלה קטנה (כמו אלה של הסופר-פארם), עברנו בין המדפים ומילאנו שבעה מוצרים. ניגשנו לתור שהיה הפעם ריק, מלבד אישה אחת. אחד הקופאים, בחור בשנות העשרים המוקדמות של חייו, סימן לנו לגשת אליו. הוא ראה מרחוק את הסלסלה ואמר "יש לכם יותר מדי מוצרים". אמרנו sorry וכמעט חזרנו אחורה, אבל הוא אמר בחיוך "זה בסדר, אני צוחק!". הנחנו את הסלסלה לצד הקופה והבחור התחיל להעביר את המוצרים. "אתם עושים מסיבה הערב?" הוא התעניין. "לא, קונים כמה מצרכים בסיסיים" ענינו. היה לו מבט מבולבל בעיניים.
מסקנה
כמות המוצרים שקונים בסופר צריכה להספיק לארוחה אחת בלבד, אחרת אתה מוזר. או תייר.
אחרית דבר
הספקנו לגלות שיש סיבה לכך שהבריטים לוקחים בדיוק שלושה מוצרים. באנגליה אוכלים בצהריים ארוחה קלה ובמרבית הסופרים תמצאו Meal Deal במסגרתו ניתן לרכוש כריך או סלט בהרכבה + חטיף או סלט קטן + בקבוק שתייה תמורת 3-3.5 פאונד.
ולגבי הכותרת, "Live well for less" זה הסלוגן של הרשת. בינתיים נראה שהחיים בלונדון יקרים מבישראל.
.
שני גברים וכלב 
כתיבת תגובה